Oren’s Critical Edition

בפוסט קודם סיפרתי על עבודת הקבלן שלי (שהסתיימה תודה לאל) שכללה בין השאר הגבלות דרקוניות על המשתמשים. (אין אינטרנט בכלל במחשבים פרטיים, אין itunes אין שום דבר שאינו 100% קשור לעבודה).
דיברתי על כך שיש מחקר מאוסטרליה שמראה שעובדים הם יותר יעילים אם הם יכולים לגלוש באינטרנט. הפנתי לכתבה ש דיברה על כך שחברות כמו אי.בי.אם. מעודדות עובדים להשתמש ברשתות חברתיות.

היום נדבר על חברות הסלולריות הישראליות. בNRG כתבו כאן וכאן, על סרט שהן הזמינו ומימנו וגנזו. החברות רצו לנסות ולשכנע את הישראלים שאנטנות לא ממש מזיקות. הן הסכימו לשלם סכום של כ90 אלף דולר ונתנו חירות עיתונאית לעיתונאי דן שילון. והתוצאה אכן היתה שאנטנות אינן מזיקות לבריאות. אבל שילון החליט לבדוק את כל הנושא הסלולרי והגיע למסקנה ששימוש בטלפון כשלעצמו הוא מזיק. וקרא לסרט התחקיר שלו סיגריה סלולרית. ואז החברות החליטו לגנוז את הסרט.

לדעתי זה היתה טעות איסטרטגית ממדרה ראשונה. מכמה סיבות:
ראשית עכשיו הציבור חושב שלחברות יש מה להסתיר. והיות והמידע יהיה מיד שניה ושלישית הציבור לא יחשוב שהן מסתירות את הנזקים שעשויים להגרם משימוש בטלפון אלא שהן מסתירות את הנזקים מאנטנות.
שנית זה פוגע בתדמית של החברות כמי שמנסה לצנזר / ולהשתיק דיון במוצר שלהן.
שלישית זה לא יעזור בעצם הגניזה של הסרט הן יצרו יותר ענין במסקנות של הסרט שהרי מה שמוסתר מעורר יותר ענין. ומטבע הדברים ההתמקדות תהיה במה שמזיק לחברות ולא במה שמועיל להן.
רביעית אם הסרט היה משודר החברות היו יכולות ל”הוכיח” שהן צודקות בנושא של האנטנות. הרי לחברות הסלולר כתעשיה יש בעיה עם הציבור כקולקטיב של (NIMYB (Not in my back yard והסרט היה יכול לעזור להן. הציבור היה נוטה להאמין להן בנושא של אנטנות כי רוב האנשים נוטים להאמין למישהו שמודה בדבר שלא משפר את מצבו (חברות הסלולר אישרו סרט שאומר דברים רעים על טלפונים סלולרים, אבל הסרט אומר שאנטנות הן בסדר אז כנראה שהסרט צודק ואמיתי וכשם שלא משקרים לי ומסבנים אותי בנושא הטלפונים כך לא משקרים לי ומסבנים אותי בקשר לבטיחות של האנטנות).
חמישית לחברות הסלולר כקולקטיב אין בעיה עם הצריכה של הישראלים של טלפונים סלולרים. כלומר הן מתחרות אחת בשניה על למי יש יותר מנויים *אבל* כהן פועלות יחד אין להן בעיה של חוסר בקונים או תדמית שלילית של עצם השימוש בטלפון סלולרי. יתרה מזו לא סביר שהישראלים היו משנים את הרגלי הצריכה שלהם בצורה דרמטית בעקבות הסרט הזה ומפחיתים את השימוש בטלפונים סלולריים.

לסיכום: שידור הסרט היה גורם נזק קטן (אם בכלל) לחברות הסלולריות. יש סיכוי סביר שהוא היה עוזר. (למרות שדובר טוען שאם הסרט היה מגיע מהן אז הציבור היה מייחס לו 0 אמינות - ראה נקודה רביעית). אי שידור הסרט גורם נזק. חשיבה תאגידית קלאסית.

לפני כחודש עניתי על מודעה בקרייגסליסט שחיפשה טכנאי מחשבים לחוזה של שבועיים.
עניתי בלי הרבה תקוה שזה ילך. יש לא מעט טכנאי מחשב ורבים מהם יותר מנוסים ממני.
כמה שעות לאחר מכן קיבלתי טלפון מהחברה ששוכרת, התברר לי שזה במרחק של שעה ועשרים נהיגה מהבית שלי. שאני חיים להיום שם בדיוק ב8. התלבטתי קצרות, אבל היות ואני הייתי זקוק לכסף וזה רק שבועיים הסכמתי. התברר לי שזה שעבדתי כטכנאי שאחראי על הכנ תמחשבים חדשים הפך אותי למושלם עבור המשרה הזו.
כשהלכתי לעדכן את היומן שלי התברר לי שאחד מהימים זה שבועות.
הודעתי שאני לא אוכל לעבוד בשבועות והבחור ששכר אותי אמר שזה חיים להיות כל השבועיים. לאחר כמה שעות הבוסית שלו החליטה שזה כן בסדר.

אינטרלוד הסבר:
לחברת שרה לי (חברת מזון גדולה) יש מפעל עיבוד בשר באיזור שלי.
כמו הרבה חברות אחרות שרה לי לא קונה את המחשבים אלה חוכרת אותם מהיולט פקארד (HP) שגם אחראית על התחזוקה שלהם.
שתי החברות האילו החליטו לעדכן/להחליף את כל המחשבים במפעל הנ”ל (כנראה בכל החברה).
לצורך זה הקימו(?) שכרו(?) חברה בשם שרהקום.
חברת שרהקום נמצאת באוהיו ואין לה טכנאים באיזור שלי, ולהטיס טכנאים ולשכן אותם במלון זה יקר מדי.
לכן חברת שרהקום שכרה חברה בשם גלובל ריסורס כדי למצוא עובדים זמניים לעבודה.
וחברת גלובל ריסורס שכרה אותי ועוד טכנאי (היה אמור להיות שלישי אבל הוא הבריז. וגם המחליף שלו הבריז)
בנוסף לכל זה היתה גם גברת שהיתה אחראי(?) / יועצת חיצונית /מפקחת על הפרויקט מחברה בשם GE money שעד עכשיו כל מה שידעתי על החברה הזו שהיא מספקת שירותי מימון ואשראי. (כולל כרטיסי אשראי)

הטכנאים שחיים ומספקים תמיכה במקום לא מאד מרוצים מכל הפרויקט הזה בפרט שהחברה באוהיו לא היו מוכנים לתת להם את הססמא של administrator למחשבים החדשים.
הפרויקט היה אמור להחליף כ150 מחשבים.
ביום הראשון היינו אמורים לעשות 6 ביום השני 12 והחל מהיום השלישי 18 (6 לכל טכנאי, וכמובן שמאחר שאחד הבריז אז רק 12)
בשלושת הימים הראשונים עשינו פחות מ6. בין השאר מכיון שהטכנאי המקומי רצה לוודא שהתהליך עובד בצורה טובה. מכיון שלא נתנו לו את הכל הססמאות ברור שזה לא הלך כמו שצריך. מכיון שזה מפעל ייצור ועד עכשיו עשו את זה בסביבה משרדית היו עוד בעיות. מכיון שזה מפעל מתקדם יש בעיות של התאמה עם כל מיני אפליקציות שמשתמשים במפעל הזה ולא תכננו עליהם.
כדי להפוך את החיים למעניינים יותר התהליך כולל העתקה של המידע הרלונטי מהמחשב הישן לשרת ואז בחזרה למחשב החדש. זה “אמור” לקחת כחצי שעה. היו לי מחשבים שזה לקח 6 שעות. (אם זה מחשב שיושבים עליו כמה וכמה משתמשים)
בנוסף מכיון שהתהליך “קצת” מציק למשתמשים לא כל מחשב שהם רצו שנחליף ביום מסויים היה אכן אפשר לעשות באותו היום.
בסופו של דבר הפרוייקט שהיה אמור לקחת שבועיים נמשך יגמר בסוף השבוע הזה עם פחות מחצי מהמחשבים שתוכננו (על השאר המקומיים הטילו וטו)
אני יכול להמשיך ולהמשיך ולתאר את כל שאר הבעיות שהיו עם הפרויקט הזה אבל בשביל מה.

הנקודה האחרונה שאני רוצה להעלות היא ההגבלות שהחברה מטילה על השימוש במחשבים. בין השאר שום גישת אינטרנט. בכלל.
ועל זה הייתי רוצה להפנות לכתבה בNPR שמביאה מקורות לכך שזה לא הדרך הכי חכמה להתייחס לעובדים שלך.

לפני כ10 דקות שלחתי את הבן שלי לתנומת צהריים (כנראה) רעב.

בגן הוא אוכל בלי בעיות. בעצמו, ללא עזרה, יושב במקום, לא יורק ולא משליך אוכל. בבית הוא אוכל ואז קם להסתובב בבית. הוא מתעקש שאנחנו נאכיל אותו. ובזמן האחרון אם משהו לא מוצא חן בעיניו הוא משליך את זה על הרצפה.

המאסטרנטית שאחראית על מתי, אמרה שהוא עשה בעיות ביום יומיים הראשונים ואז הוא הפסיק. היא הסבירה שילדים לומדים מהר מאד שאו שאוכלים יפה או שנשארים רעבים.

היום בבוקר ניקיתי את חדר האוכל שלנו. ואת השולחן. בזמן שהוא היה עם הסטודנטית שעובדת איתו בימי ראשון. היא דיווחה שהוא לא ממש אכל בהפסקה, ומכיון שהוא גם לא אכל הרבה בבוקר חשבתי שהוא יהיה רעב בצהריים. הוא ירד ושמח לקראתי והלכתי איתו לשלחן האוכל. הוא התחיל לאכול תירס בעצמו בלי בעיה. עודדתי אותו. ואז פתאום הוא החליט שהוא רוצה תירס דווקא מהקופסא. אמרתי לו לא, והרחקתי ממנו את הקופסא. בתגובה הוא תפס את הצלחת והשליך אותה עם כל התירס על הרצפה.

בשלב הזה נשברתי, כי יש גבול לכמה אבא פולני אני יכול להיות שרודף אחרי הילד עם הכפית והבננה. לא צעקתי עליו אבל הרמתי אותו ואמרתי לו “גמרנו לאכול” ולקחתי אותו למעלה לחדר שלו. הוא היה שקט (בנראה שאין לו הרבה תיאבון כי הוא קצת חולה). עכשיו הוא נח (או קופץ במטה, שמח ומאושר) את הצהריים שלו.

אני מרגיש אבא נורא וגם מתוסכל.

החוק הראשון שאובמה חתם עליו הוא חוק שממחיש המון דברים.
לגבי אובמה, מקיין בוש, לגבי דמוקרטים ורפובליקנים, בית המשפט העליון האמריקאי ועוד.

היו היתה אשה בשם לילי לדבטר Lilly Ledbetter.
היא עבדה במשך שנים רבות כמפקחת בקו הייצור של יצרנית צמיגים גדולה וחשובה גודייר.
במשרה זהה לשלה עבדו לא מעט גברים.
היא התחילה עם שכר שווה. אבל לאורך השנים העלאות השכר שלה היו תמיד קטנות מאלה של הגברים.
לאחר יותר מ16 שנה של עבודה נאמנה מישהו השאיר ללילי פתק אנונימי בתא שלה במהלך הפסקת הצהריים:
“דעי לך שעמיתיך הגברים מרויחים יותר ממך”
לילי חזרה לביתה והתייעצה עם בעלה.
למחרת היא הגישה קבילה בנציבות השיוויון האמריקאית.
במהלך המשפט התברר שאכן במשך 16 (!) שנה לילי קבלה שכר שהיה נמוך מעמיתיה הגברים. בעת הגשת התביעה היא הרויחה כ40% פחות.
המושבעים פסקו לטובתה. וחשבו שמגיע לה 3 מליון דולר פיצויים.
(התפיסה האמריקאית היא שאם מישהו גרם לך נזק הוא צריך לשלם סכום גבוה הרבה יותר מהנזק. זה מהווה איזון. ראשית זה מעודד אותי לתבוע כי אני ארויח מחשיפה של בעיה. שנית זה יגרום למזיק לחשוב פעמיים אם כדאי לו להזיק. אם הוא יודע שהוא יתפס לא רק שהוא יאלץ להחזיר את הנזק אלא שהוא יפסיד הרבה מעבר לרווח הפוטנציאלי)
אבל החוק קובע שמותר לקבל פיצויים אך ורק 180 יום אחורה. לכן שופט פדרלי העמיד את סכום הפיצויים רק על 360,000$. בין השאר מכיון שהחוק מאשר תשלום רק על שנתיים אחורה.
(כדאי לזכור שהנזק שלה לא היה רק ישיר של משכורת אלא גם משפיע על פנסיה וביטוח לאומי שלא הופרשו).
חברת גודייר מאד התעצבנה על כך וערערה עד בית המשפט העליון.
בית המשפט העליון (ששנים משופטיו מונו על ידי בוש והיו שמרניים) קבע 5 שמרנים כנגד 4 שלדעתו החוק תקף רק למשל 180 יום מיום השכירה של העובד. לא מיום הגילוי של העובד לגבי האפליה.
בשלב הזה לילי החליטה גם לפתוח בפעילות פוליטית.
הקונגרס העביר תיקון לחוק.
בוש סירב לחתום והיות ולדמוקרטים לא היה רוב מספיק הם לא יכלו לגבור על הוטו של בוש.
לילי שאלה את שני המועמדים מקיין ואובמה לעמדתם.
מקיין אמר שנשים צריכות לרכוש כישורים וללמוד כדי לקבל משכורת שווה.
אובמה תמך בלילי.
לילי (שגרה בדרום וכנראה היתה רפובליקנית) הקליטה תשדיר בחירות נגטיבי כנגד מקיין.
קבוצות מיקוד הראו שזה היה התשדיר הנגטיבי הכי אפקטיבי במערכת הבחירות.
בעלה של לילי הצביע בפעם הראשונה ב52 שנה עבור המועמד הדמוקרטי.
בעלה של לילי חטף התקף לב (כנראה בגלל הלחץ של השנים האחרונות).
לילי יצאה לפנסיה מוקדמת לאחר שגודייר הרעה את תנאי העבודה שלה והעבירה אותה למשרה שחייבה אותה להרים צמיגים של האמר לצורך בדיקה.
הקונגרס העביר את החוק מחדש. בסנט הצביעו עבורו רק 5 סנטורים רפובליקנים. מהם 4 נשים.
ככלל הקונגרס לא מחוקק חוקים “עוקפי בג”ץ” המקרה הקודם היה ב1994 וגם הוא נגע לזכויות אזרח.
אובמה בחק שהחוק הראשון שהוא חותם עליו יהיה החוק הזה. הוא הצהיר שהבעיה הזו היא לא בעיה של נשים אלא בעיה של משפחות.

כמה הערות שלי:
ראשית המקרה הזה ממחיש לי עד כמה יש (עדיין) אי שיווין בארה”ב. ועד כמה תאגידים הם חסרי מוסר, ורודפי בצע. המערכת הדמוקרטית האמריקאית נבנתה עם איזונים ובלמים נהדרים. כיום אין איזונים ובלמים אפקטיבים על תאגידים. המקרה הזה הוא דוגמא נוספת לצורך באיזונים ובלמים על המערכת הקפיטליסטית.
שנית התגובה של הרפובליקנים למקרה הזה, הבחירה של פיילין לסגן הנשיא, המדבקות של פיילין 2012 , ההצבעה שלהם כאיש אחד נגד הstimuls pack מראה שהמפלגה הרפובליקנית לא בטוחה מה לעשות. והם חוזרים לבסיס. לבסיס של הבוחרים ולבסיס של העקרונות. אני (והרבה אנשים באמצע) לא חושבים שזה הדרך. הרפובליקנים זכו ברוב כשהם יצאו במה שנקרא “חוזה עם אמריקה” הם זכו בשלטון כשהיה להם מסר ברור שדבר אל רוב האמריקאים. הבסיס הוא מה שבונה את המנגנון שלך. הוא מה שיוצא לשכנע בהתלהבות את המתלבטים. הבסיס הוא *לא* מה שמנצח את הבחירות עבורך.
שלישית בן דרור ימיני מזכיר פעמים רבות שבית המשפט העליון בארה”ב יותר מדי פעמים לא היה סוכן של שינוי לטובה, ופעמים רבות הוא לא הגן כראוי על זכויות הפרט. לעיתים קרובות מדי הוא היה סוכן של שימור של אי-צדק. גם כאן.
עוד הערה שצריך לדעת לא מעט על ארה”ב כדי להבין. חלק לא קטן מהכסף שמגיע למפלגה הרפובליקנית מגיע מתאגידים. חלק לא קטן מהכסף שמגיע למפלגה הדמוקרטית מגיע מעורכי דין מאד מסויימים. עורכי דין שמתפרנסים מתביעות נגד תאגידים. המפלגה הרפובליקנית תמיד מנסה להצר את רגליהם של עורכי הדין האילו (ושל איגודי העובדים) בנסיון (בין השאר) לפגוע בבסיס הכלכלי של המפלגה הדמוקרטית)
המקרה הזה גורם לי באופן אישי זעם אדיר על גודייר, על בית המשפט העליון, על בוש, על מקיין ועל המפלגה הרפובליקנית.

לינק על מסיבת החתימה של הזוג אובמה

טור שלילי כתבה על הנושא

לינקים בNPR
כאן וכאן

תודה ליונית על הפניה לכתבה בYNET

לעיתים נדירות אני כותב על פוליטיקה ישראלית בצורה ישירה. אני לא מרגיש שיש לי את הזכות המוסרית.
למרות ששירתי בצבא ועשיתי מילואים ושילמתי (קצת) מיסים, אני כבר לא חי בארץ 7 שנים. ובהתחשב במצב ההשכלה הגבוהה בארץ (אנוש תודות לנערי האוצר) אני לא חושב שאני אחזור לארץ בעתיד הנראה לעין.

אבל יש לי כמה הערות בכל זאת.

ראשית אין ספק שהפלסטינים אשמים במצב הנוכחי. זה לא אומר שאנחנו הישראלים בסדר. יש לנו מה לשפר. גם ברמה האסטרטגית של הסכם שלום כולל וגם ברמה הטקטית של איך להתנהל מול עזה.

שנית למדינה ריבונית יש את הזכות להגן על שלמותה הטריטוריאלית ורווחת אזרחיה. מכאן שיש למדינת ישראל את הזכות להפציץ את עזה ולהכנס למבצע קרקעי גדול. (אם כי זה שיש זכות לא אומר שחייבים לממש אותה)

שלישית הגם שזה מפתה להזכר במצב לפני טעות אוסלו לא נראה לי סביר שאפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ולכבוד מחדש את עזה. אם היה אפשר זה היה הפתרון החסכני ביותר בחיי אדם לכל המעורבים בענין ישראלים ופלסטינים. (יוסי גורביץ’) תומך בזה.

רביעית כל לובש מדים שוטר או חייל של החמאס עזה הוא מטרה לגיטימית. אם כי כדאי לציין שבהתחשב במטרות ארוכות הטווח של ישראל של יציבות שלטונית מסויימת בעזה והעובדה שהחמאס הצליח להפחית במקצת את הפשע ועבירות התנועה בעזה, הריגת שוטרים אולי לא מקדמת את המטרות של ישראל.

חמישית היות ואזרחי המדינה והמדיה לא מוכנים לסבול אבידות בצד שלנו כניסה למבצע קרקעי גם אם יהיה מוצלח היא הימור גבוה מדי. אם נסעת ללאס וגאס לסוף שבוע והחלטת להמר (ולהפיס) 200$ בשני הסיבובים הראשונים שלך בלאס וגאס יצאת פתאום על 5000$ רוב בני האדם עוצרים פודים את הזכיות מברכים את מזלם הטוב והולכים לראות מופע.

שישית כדאי למצוא דרך להעביר אספקה הומניטרית לעזה. ולדעתי צריך לאפשר לעזתים לפתוח את מעברי הגבול למצרים. את שליט לא נמנע מהעברה למצרים.

שביעית יש דרכים נוספות למרר לחאמס את החיים בלי פצצות. יש דרכים נוספות להלחם שאינן כרוכות בהרג וכדאי בסיטואציה הנוכחית לנסות אותם. (מישהו הזכיר את האמריקאים בפנמה). לדר בכור יש כמה רעיונות ששוה לפחות לנסות אותם הם יעלו פחות מיום לחימה (כ200 מליון שקל)

שמינית גם אם אני לחלוטין לא מסכים עם הגישה של המפגינים נגד המלחמה אני מאושר לראות שיש כאלה. אני חושב שהם טועים בצורה מעציבה אבל בכל זאת זה מחמם את הלב לדעת שבמדינת ישראל יש אנשים שחושבים אחרת ויכולים להביע את דעתם בצורה חופשית וגלויה. האמירות של פוליטיקאים על בוגדים הם בזויות. אחת מהדברים שמצדיקים (מבחינה פילוסופית) את שיטת השלטון שנקראת דמוקרטיה היא התתפיסה שלמיעוט יש זכות להביע את דעתו כדי לנסות ולשכנע את הרוב בצדקת דרכו. בן גוריון טעה כשהורה לפטר את אלדד.

תשיעית ראלב מג’דלה טעה בכך שהוא נעדר מהדיון בממשלה. כחבר בממשלה הוא אחראי לפעולות שנעשות בשמה בכל מקרה (אחריות קולקטיבית) אני חושב שהיה הרבה יותר נכון פוליטית בשבילו לבוא ולהצביע נגד. הוא גם היה זוכה (אני חושב ומקוה) ליותר כבוד, בפרט אם הוא היה מנמק את דעתו. בכל מקרה הנסיון לבקר אותו על דרך הפעולה שלו במצב כל כך בלתי אפשרי, הוא נסיון בזוי. (מזכיר הממשלה/ אולמרט) למרות שאני חושב שזה עדיף לו להיות נוכח בישיבה ולהצביע נגד, אני בהחלט מבין את הרצון וההחלטה שלו להרחיק את עצמו מכל הסיטואציה. כל אחד ואחד מאיתנו צריך להתפלל שלעולם הוא לא יעמוד במצב דומה.

עשירית ואחרון, הסיקור בארה”ב של NPR (רדיו ציבורי) הוא מאוזן למדי עם מעט ביקורת כלפי ישראל. יש פחות או יותר הרגשה שאין לישראל ברירה, ושמי שויתר על הפסקת האש הוא החמאס. וזה מחזיר אותנו לנקודה החמישית.
quit while you are ahead.

הכתבה בNRG מתארת את ההפגנה שמתוכננת.
כמה אנשים משועממים גייסו כמה אמנים והם הולכים להלחם בתופעת האלטעזאכן.

יש טענות על התעללות בסוסים וחמורים המושכים את העגלות. (משאות כבדים, פציעות, חוסר התאמה של החיות לתנאי העיר).

לדעתי זה הנסיון להעלים את האלטעזאכן הוא טמטום ממדרגה ראשונה, ופעולה אנטי ירוקה.

למה:

ראשית עגלות שמוסעות ע”י חיות פחות מזהמות בכל פרמטר שנבחן מול מכוניות וטנדרים.

שנית אלטעזכאן זה מחזור. זה מחזור של דברים שלא היו ממוחזרים בכל מצב אחר וגם בהרבה מקרים זה מחזור טוב (לא מחזור של שנמוך אלא מחזור של שימוש מחדש).

שלישית יש ממד חברתי חיובי לכך שגם אנשים שאין להם כישורים מצליחים להתפרנס.

רביעית אלטעזאכן עשוי להוות מעין “משמר אזרחי” עוד מישהו ברחוב ששם לב לילד שנמצא ברחוב ומישהו מנסה להתעלל בו וכו’.

פעילות חכמה היתה עובדת עם האלטעזאכן ועוזרת להם להתייחס בצורה טובה לבעלי החיים שלהם.

ספטמבר היה נהדר. כ4000$ מכירות ברוטו. (אני עדיין עובד על הנה”ח כדי להבין כמה הרווחתי).
אוקטובר התחיל נהדר. ואז באמצע היתה נפילה ענקית.
יש כמה סיבות אפשריות לנפילה.
ראשית באמצע אוקטובר איביי התחיל את המנחו”ס שלו. (מנוע חיפוש).
שנית הם הורידו לי שתי מודעות “שהפירו את תנאי השימוש” שלהם.
שלישית תמהיל המוצרים שלי השתנה קצת. (אבל הירידה היתה גם בקצב של מכירה של דברים שתמיד נמכרים טוב, פילטרי DSL)

הבעיה האחרת שהיתה לי באוקטובר זה החגים. כאן זה יומיים. מה שאומר שבמקום לשלוח חצי מההזמנות שלי עוד באותו היום ואת השאר ביום למחרת (תלוי באיזה שעה הם קנו) היו הזמנות ששלחתי בשלושה ימים איחור.

הDSR שלי צנח בכל הקטגוריות בכ0.1 (זה די הרבה) עד שכמעט היתה סכנה שאני אאבד את ההנחה של 15% ואעבור לרמת הנחה של 5%. (ההנחה של איביי לpowersaller על עמלות מכירה. כלומר אם מכרת משהו באיביי הם גובים ממך בין 6% ל15% מהמחיר הסופי. ההנחה היא על העמלה הזו)

בצר לי החלטתי לאמץ טכניקה שמומלצת כבר זמן מה, על ידי מוכרים שונים.

להוסיף פתק בתוך החבילה שאומר (יותר מדויק מתחנן, נוסח למטה מתחת לקו) “אנא תנו לי 5 כוכבים”. הלכתי והדפסתי כ600 עותקים (בצבע).

הDSR שלי בחודש האחרון לא רק שחזר לרמתו הקודמת אלא עכשיו עבר את ה4.9 !! כולל בקטגוריה של עלות המשלוח. (לזה עזרה העובדה שבחודש האחרון לא שלחתי כמעט שום דבר מחוץ לארה”ב).

אם זה ימשיך ככה אני כנראה אהיה זכאי בסוף החודש להנחה של 20% ובמקרים של מודעות עם “משלוח חינם*” זה יוכפל ל40%.

עשיתי חשבון שההדפסה של המודעות האלה עולה לי 5 סנט לכל פתקה. אם זה שומר על ההנחה שלי זה מחזיר את עצמו. זה קצת מעצבן אותי כי זה מבזבז נייר וקצת זמן אבל זה כללי המשחק החדשים שאיביי החליט עליהם ואני חייב להתמודד.

* איביי לוחץ חזק מאד על המוכרים שיציעו משלוח חינם. אין דבר כזה משלוח חינם. אם מוכר מציע את זה הוא מגלם את המחיר של המשלוח בתוך המחיר של המוצר. לכן לקרוא לזה משלוח חינם זה סוג של הטעיה. אבל זה הכללים שאיביי מנסה לאכוף ושוב אני צריך להתמודד.

וכמו שטל גלילי כתב כאן
אתם קוראים נהדרים.

אני חייב לציין שבדיוק כמו טל צפיתי בסרט למשך כ3 דקות ואז קראתי לאשתי שתצפה יחד איתי. ושנינו נהנינו מאד.

Validation
סרט קצר של כ16 דקות.

בשנים האחרונות circuit city פיטרו את אנשי המכירות שלהם שעלו “יותר מדי” -11$ לשעה והחליפה אותם בעובדים שעולים פחות - 8$ לשעה. הרבה צרכנים התרעמו, והודיעו שהם ילכו לחנויות אחרות. כשאתה הולך לחנות לקנות מוצרי אלקטרוניקה מה שאתה מחפש זה שני דברים זמינות מיידית (אין לך חשק/זמן לחכות למשלוח מחנות באינטרנט) וידע. הלקוח מחפש איש מכירות שיכול להגיד לו זה כדאי לקנות וזה לא. והאוזניות האילו יפיקו יותר מהנגן הזה. וכו’ וכו’.
מטבע הדברים האנשים שפוטרו היו האנשים היותר חרוצים, יותר מוצלחים ויותר ידענים. רובם מן הסתם עברו למתחרים כמו bestbuy.
לפני כמה חודשים circuit city הודיעו על סגירת כ20% מהחנויות שלהם. השבוע הם הודיעו על פשיטת רגל אפשרית. ההנהלה האשימה את הכלכלה ומשבר האשראי. בהחתשב בזה שלפני כשנה compUSA נסגרו זה נשמע סביר. אבל אני (ואחרים חושבים) שהיחס לאנשי המכירות (ביחד עם עוד בעיות כמו אתר אינטרנט דפוק ומיקום גרוע של חנויות) מעידים על הנהלה גרועה שהרסה את החברה. וכמו תמיד מי שמשלם הוא לא מי שעשה את הטעויות אלא האנשים הקטנים.
דרך אגב שכרו של יו”ר ההנהלה? 8 מליון דולר. ב bestbuy חצי מזה.

עוד על זה כאן
תקציר ולינק להורדה/השמעה של ראיון על הנושא.

השמחה לאיד היא למשבתה של החברה, אם כי היא מהולה בצער על העובדים שיפוטרו. מצד שני יש גם תקוה שמקומות עבודה אחרים ילמדו את הלקח(ים) בעיקר בנושא של שכר ויחס לעובדים.

בעסק שלי קרוב ל100% ממה שאני שולח זה בדואר ארה”ב. USPS.

הרבה מאד עסקים אחרים שולחים עם UPS או FEDEX. ואם אתה שולח דברים ששוקלים כמה פאונד (יותר מקילו) יש הגיון כלכלי בזה.
בנוסף אם אתה שולח כמות מאד גדולה של חבילות שתי החברות האילו יותר טובות בהחזרים ובמעקב אחרי החבילות, שלא לדבר על זה שבנפחים גדולים מאד הם כנראה קצת יותר אמינות מדואר ארה”ב.

אבל לצרכים שלי דואר ארה”ב היה מצויין. פחות מחצי אחוז של בעיות. (כמובן שמתי שזה היה ממש חשוב דואר ארה”ב פישל: משלוח של חבילה לחמותי ומשלוח חבילה לחברה של אשתי שהיתה צריכה לקבל את החבילה לפני שהיא עוזבת לחודשיים)

בNPR היתה כתבה על הדברים הכי מוזרים שאנשים שולחים בדואר ***בלי*** לארוז אותם. למשל תפוז שהודבק עליו בול. או דלעת. או כוורת עם הדבורים בתוכה. עוד דברים מוזרים בכתבה הזו:
(יש לינק להשמעה)
מסתבר שלמגזין wired היתה תחרות חודשית במשך 9 שנים שאתגרה את שירות הדואר והקוראים. בין הדברים שהגיעו: מושב אסלה, עץ דקל מתנפח (עם האויר עדיין בפנים), וגלשן מהואי.